איתמר משתף על הדרך אותה עבר מתלמיד בכימיאדה ועד למדריך היום ומלווה של התלמידים באולימפיאדות בינלאומיות בכימיה (מתוך טקס גמר הכימיאדה 2026):

"אני... חושב שהגעתי לבמה הזו בטעות... כלומר, לא היום, אבל במקור הגעתי לנבחרת די במקרה.

מה זאת אומרת? ידעתי כבר אז שאני אוהב מאוד כימיה, אבל למדתי לבד ולא היה לי עניין גדול בלהתחרות. לא - באתי לנבחרת במקור בגלל שרציתי להתקבל לתלפיות, וחשבתי שזו תהיה תוספת נחמדה לקורות החיים.

רק אחרי שישבתי ממש כאן, בטקס הסיום של הכימיאדה, שהיה אז באמצע כיתה י''א שלי, ינואר 2020, וראיתי את התמונות מהתחרות של שנה שעברה, בכלל העליתי על דעתי את הרעיון שאוכל להתחרות יום אחד.

כאמור, הצטרפתי באמצע השנה, לקבוצה שהיה לה פער עליי של לפחות חצי שנה - אלה שהצטרפו מנבחרת גולן, מה שאחר כך הפך להיות נבחרת תבור. יחד איתי הצטרפו עוד כמה מהכימיאדה, וניסינו כולנו להבין איך אנחנו משתלבים בקבוצה החדשה הזו. אבל לא היה לנו הרבה זמן- אחרי חודש בערך, מפגש פיזי אחד, פרצה הקורונה, וכל האימונים עברו לזום.

למדתי בזום כמה חודשים, מצמצם את הפער בהדרגה, ואז איזנה ניגל, שהייתה המאמנת הראשית בתקופתי, התקשרה ואמרה לי שנבחרתי להשתתף במשלחת לאולימפיאדת מנדלייב של אותה שנה, שהתרחשה בזום. דבר ראשון שמחתי, כי זה נפל על הבגרות בספרות. סתם, זו כמובן לא הייתה הסיבה העיקרית. ממש לא ציפיתי שבשנה הראשונה שלי, למעשה אחרי בערך ארבעה חודשים בנבחרת, אני אשתתף באולימפיאדה. הגברתי את הקצב, סגרתי פערים אחרונים בחומר הבסיסי, עשיתי סימולציות... חשבתי שעבדתי קשה. אבל אני מזכיר לכם, שעד אותו רגע בעצם פגשתי את חבריי למשלחת בסך הכל פעם אחת. כך יצא שעל המיניבוס לטכניון, יום לפני המבחן הראשון של התחרות, הבנתי שאני ממש לא ברמה. לדוגמה, אם אני עשיתי שתי סימולציות, גיליתי ששאר חברי המשלחת עשו 30.

שלא במפתיע, לא זכיתי במדליה באולימפיאדה הזו. ועדיין, הפקתי ממנה המון. בזכותה הבנתי איך אני צריך ללמוד, ובאולימפיאדת מנדלייב הבאה, שנה אחר כך, עדיין בזום, כבר שיפרתי את הביצועים שלי דרסטית, וב-IChO של אותה שנה כבר קיבלתי מדליית כסף.

האם הגעתי בסוף לתלפיות? לא.

למעשה, בסוף הלכתי והייתי לוחם בחיל הים. אבל אני חושב שקיבלתי מהנבחרת המון מעבר לזה. כאן למדתי איך ללמוד קשה ולהתמיד, התמודדתי עם מבחנים שאחריהם הכל נראה בדיחה, חיזקתי את היכולת שלי לפתור גם בעיות שלא למדתי, הכרתי חברים לחיים- וזה עוד כשחצי מהתקופה שלי בנבחרת התנהלה בזום.

כשסיימתי את התיכון ביקשתי להישאר בצוות הנבחרת וללמד כימיה אי אורגנית, מה שעשיתי כחצי שנה עד הגיוס שלי, והוסיף לי מעבר לכל היתר, גם ניסיון בהוראה.

אחרי הצבא התחלתי ללמוד באוניברסיטת תל-אביב, בתכנית לאוטמן, וגיליתי שאני יכול לדלג כמעט על כל הקורסים של שנה א', ויודע את החומר גם של חצי משנה ב'. רק אז הבנתי כמה גבוהה הייתה רמת הלימודים בנבחרת- ומאז הנבחרת השתפרה משמעותית. בלי הנבחרת לא היה לי סיכוי להתחיל עכשיו, אחרי שנתיים, תואר שני בכימיה פיזיקלית.

בשנה האחרונה חזרתי ללמד כאן, הפעם כימיה אורגנית ופוטוכימיה, והייתי אחראי לתקופה על האימון של קבוצת תבור. בסגירת מעגל, אחרי שכל התחרויות שלי היו בזום, ליוויתי את המשלחת לאולימפיאדת מנדלייב, הפעם לא בזום אלא פיזית, במוסקבה. אני לא יכול להפריז בכמה אני שמח על ה''טעות'' הזו, ולאן היא הובילה אותי.

אני מאחל לכולכם בהצלחה - לאלה שמגיעים עכשיו מהכימיאדה, לחברי הנבחרות תבור וכרמל, לאלה שאפגוש שנה הבאה ולאלה שבטוח אפגוש או אשמע עליהם בהמשך- אני מקווה שכולכם תפיקו מהחוויה הזו כמו שאני חוויתי."